הפסקות עובדים זרים בתאגידי כ”א לעובדים זרים בבניין

במאמר זה נסקור את החובות כלפי העובד והתנהלות מול הקבלן.

להלן המלצות להקטנת סיכונים משפטיים לתאגידים שמחליטים על ניכוי הפסקה מעובד וגביית נוכחות בהפסקה מהמזמין:

• סעיף מפורש בחוזה מול המזמין אשר מחייב את המזמין לאפשר לעובד הפסקה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.
• סעיף המחייב את המזמין לא למנוע מהעובד לצאת משטח אתר הבנייה או ממקום העבודה בזמן ההפסקה. (הפרה של סעיף זה עלולה לגרור אחריות כלפי התאגיד).
• יש להגדיר בבירור כי התמורה החוזית היא עבור שעות נוכחות/זמינות באתר ולאו דווקא עבור "שעות עבודה בפועל" (לרבות בחשבונית המונפקת למזמין).
• להחתים את העובד על טופס שבו מודיעים לו במפורש ובשפתו כי בזמן ההפסקה הקבועה בחוק, הוא רשאי ומוזמן לצאת ממקום העבודה, וכי זמן זה אינו כלול בשעות העבודה בתשלום.

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם

צד העובד (דיני עבודה): מתי משלמים על הפסקה?

העובדים הזרים בענף הבניין מבצעים ברובם עבודת כפיים מפרכת. על כן, זכותם להפסקות מנוחה היא זכות יסוד.

חובות התאגיד בהקשר להפסקות:

• זכאות להפסקה: עובד המועסק למעלה מ-6 שעות ביום זכאי להפסקה של 45 דקות לפחות, שמתוכן 30 דקות רצופות. ביום של 7 שעות או פחות (יום עבודה מקוצר, כגון יום לפני מנוחה שבועית), ההפסקה היא 30 דקות.

תשלום עבור הפסקה – הכלל המכריע:

• כאשר העובד רשאי לצאת ממקום העבודה בזמן ההפסקה (למשל, לעזוב את אתר הבנייה), זמן ההפסקה אינו נחשב חלק משעות העבודה ואין חובה לשלם עליו שכר.
• המעסיק (בפועל, המזמין או מי מטעמו) דורש מהעובד להישאר במקום העבודה במהלך ההפסקה, או כאשר העובד מנוע מיציאה, ההפסקה נחשבת חלק משעות העבודה ויש לשלם עליה שכר.

התקשרות מול המזמין: שמירה על הרווחיות והקטנת הסיכון

כאמור, סוגיית ההפסקה אינה רק עניין של דיני עבודה, היא בעלת משמעות כלכלית ניכרת עבור תאגיד כוח האדם.

המשמעות הכלכלית:

זמן ההפסקה (כ-30 דקות ביום) כפול כ-26 ימי עבודה חודשיים שווה לכ-13 שעות עבודה שאינן בתשלום לעובד. אם תאגיד נאלץ לוותר על תשלום זה מהמזמין, הפסד זה יכול להגיע לכ-6%-5% מההכנסה החודשית של התאגיד, ובהיקף תאגידי, מדובר בסכומים משמעותיים.

הנימוק המסחרי לתשלום על נוכחות:

המחיר שהתאגיד גובה מהמזמין הוא לרוב מחיר "פיקס" עבור שעת נוכחות של העובד באתר. המזמין אינו משלם בדרך כלל תוספת רווח על שעות נוספות, המזמין אינו נושא בעלויות הישירות של זכויות סוציאליות כגון ימי חופשה, מחלה, דמי הבראה, חגים או הפרשות פנסיוניות (אלו חובות התאגיד).

לכן, לגיטימי ואף מתבקש מבחינה מסחרית לדרוש תשלום עבור נוכחות העובד באתר, ובכלל זה גם בגין זמן ההפסקה, וזאת כל עוד אתם מנהלים את הסיכון מול העובד כמתואר לעיל. הדרישה היא עבור זמן זמינות ונוכחות באתר, ולא בהכרח עבור "שעות עבודה בפועל".

ועל כן ההמלצות להקטנת סיכונים משפטיים:

• סעיף מפורש בחוזה מול המזמין אשר מחייב את המזמין לאפשר לעובד הפסקה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.
• סעיף המחייב את המזמין לא למנוע מהעובד לצאת משטח אתר הבנייה או ממקום העבודה בזמן ההפסקה. (הפרה של סעיף זה עלולה לגרור אחריות כלפי התאגיד).
• יש להגדיר בבירור כי התמורה החוזית היא עבור שעות נוכחות/זמינות באתר ולאו דווקא עבור "שעות עבודה בפועל" (לרבות בחשבונית המונפקת למזמין).
• להחתים את העובד על טופס שבו מודיעים לו במפורש ובשפתו כי בזמן ההפסקה הקבועה בחוק, הוא רשאי ומוזמן לצאת ממקום העבודה, וכי זמן זה אינו כלול בשעות העבודה בתשלום.

הערה חשובה: הכלים המפורטים לעיל נועדו להקטין סיכון משפטי ולשפר את הכדאיות הכלכלית, אך אינם מהווים הבטחה או ייעוץ משפטי מחייב. 

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם