פסק דין נגד בנק שסירב לקבל כספים שמקורם בביטקויין

מאת: עו”ד ליאב מלמד

בפסק דין תקדימי ת”א 51757-08-18 בית המשפט קיבל את תביעת התובעים נגד בנק מרכנתיל דיסקונט, שעניינה בסירוב הבנק לאפשר הפקדת הכספים אשר מקורם במסחר במטבעות דיגיטליים מסוג ביטקויין. נפסק, כי הבנק לא יוכל למנוע מהתובעים להפקיד בחשבונם כ-2 מיליון שקל שצברו ממכירת ביטקויין.

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם

רקע כללי:

התובע ביקש להעביר את הכספים בש”ח מחשבון ביטוסי (“בורסה הישראלית לביטקוין” – חברת  Bit2C) לחשבון הבנק שלו בבנק דיסקונט. כיוון שכך, פנה התובע אל מר ווגנר מטעם הבנק ביום 23/12/17, ציין כי קיימים לרשותו כספים הנובעים ממכירת מטבעות הביטקויין בסך של כשני מיליון ש”ח וביקש להעביר כספים אלו לחשבון הבנק. באותו מעמד סירב מר ווגנר, מטעמו של הבנק, להעברת הכספים והבהיר כי העברת הכספים נוגדת את מדיניות הבנק בכל הנוגע למסחר במטבעות וירטואליים ובכלל כך במטבע הביטקויין וכן כי הדבר נוגד את מדיניות איסור הלבנת ההון ומימון הטרור החלה על הנתבע.

בעקבות פסיקה עדכנית של בתי המשפט העליון והמחוזי (ע”א 6389/17 ביטס אוף גולד בע”מ נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ [פורסם בנבו] (25.02.2018) (להלן: “החלטת העליון בעניין ביטס אוף גולד”) וכן, לפסק דין אשר ניתן בהסכמה בת”א (מחוזי ת”א) 32480-04-18 שלום סימון נ’ בנק הפועלים [פורסם בנבו] ביום 6/5/18), ביקש התובע שוב להעביר כספים אשר מקורם במטבעות דיגיטליים לחשבון הבנק. כיוון שכך, ביום 23/7/18, ביצעו התובעים העברת סך 699,940 ש”ח מחשבון ביטוסי לחשבונם דנן. הבנק איתר את ההעברה ומקורה ובו ביום הוחזרו הכספים לחברת ביטוסי בסיבה: “פעולה אסורה על פי כל דין”.

לאור סירוב הבנק לאפשר הפקדת הכספים כמבוקש על ידי התובעים, הוגשה על ידי התובעים המרצת הפתיחה נשוא פסק דין זה.

בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:

שתיקת הרגולטורים באשר לאופן בו על התאגידים הבנקאים לנהוג באשר ללקוחותיהם המתעסקים במטבעות דיגיטליים, יש בה בכדי להוביל לשיתוקם של התאגידים הבנקאיים, אשר מונעים מתוך חשש מפני הטלת סנקציות ומשכך, אין מנוס – שאם לא כן, יפגע ציבור הלקוחות שלא יזכה לקבלת שירות חיוני – מהתערבות שיפוטית, קביעת התוויות וביקורת שיפוטית באשר למדיניות הראויה ואשר בה יש לנהוג.

בנסיבות שבהן התחוור כי הבנק, לאור מדיניותו הגורפת, כלל לא ביצע בדיקה קונקרטית ואף לא הצביע על חשש קונקרטי שעשוי להתקיים בעניינם של התובעים, הרי שסירובו למתן שירות אינו סביר, ודי בכך על-מנת להוביל לקבלת הסעד ההצהרתי המבוקש על-ידי התובעים.

יש לדחות את טענת הבנק, שלפיה השירות שביקשו התובעים לקבל ממנו אינו חיוני – כלומר, אינו שירות הנכלל מלכתחילה בגדר החובה למתן שירות הקבועה בחוק הבנקאות. אמנם כנטען על-ידי הבנק, התובעים ניסו להטעות את הבנק עת העבירו סך 100 אלף שקל מחולק ל-13 פעימות אשר כל אחת מהן נמוכה מ-10,000 שקל, וזאת על-מנת להסוות העברות אלו מהבנק.

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם

–  אין באמור לעיל כדי למצות את מגוון הסוגיות העולות בכל מקרה ומקרה, ואנו ממליצים לא להסתפק באמור, ובכל מקרה להסתייע בייעוץ משפטי –