דחיית עתירה בנוגע לבקשה רישוי מתן שירותים פיננסים

דחיית עתירה בנוגע לבקשה רישוי מתן שירותים פיננסים

מאת: עו”ד ליאב מלמד

ביום 20.2.2022 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים כנגד חברה אשר הגישה בקשה לקבלת רישיונות לעיסוק בשירותים פיננסים.

תקציר פסק הדין:

נדחה ערעור על פסק דין בו נדחתה עתירת המערער כנגד החלטת המפקח על נותני שירותים פיננסיים לדחות את בקשתו לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים). בימ”ש עמד על השיקולים שעל המפקח לשקול בטרם מתן החלטתו, ופסק כי המערער לא הוכיח שנפל פגם כלשהו בהחלטת המפקח, ובוודאי שלא פגם המצדיק את ביטולה.

בית המשפט העליון (מפי השופט קרא ובהסכמת השופטים עמית ושטיין) דחה את הערעור ופסק כי:

חוק הפיקוח נועד לשים קץ למצב הדברים בו תחומי פעילות של נותני שירותים פיננסיים אינם מפוקחים, באופן שהוביל לכניסת גורמים עבריינים לענף השירותים הפיננסיים, ואפשר יצירת תשתית להעלמת מיסים והלבנת הון בהיקף נרחב. בחוק הפיקוח קיים דגש בכל הנוגע לטיב ורמת מהימנותו של אדם המעוניין לעסוק במתן אשראי, כאשר החוק נועד להחמיר את התנאים הנדרשים על מנת שאדם יהא זכאי ליתן שירותים פיננסיים בישראל; אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המפקח בנוגע למתן רישיון, בבואו לבחון בקשה למתן רישיון, על המפקח לבחון האם המבקש עומד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 15(א). במידה והמבקש עומד בתנאי סף אלה, המפקח רשאי ליתן רישיון; אף אם המבקש עומד בתנאי הסף, הרי שלפי סעיף 15(ב) לחוק נתונה למפקח סמכות שלא להיעתר לבקשה, מטעמים של שמירה על שלום הציבור או ביטחונו, או טעמים אחרים שבטובת הציבור, ובלבד שניתנה למבקש זכות טיעון. 

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם

במקרה זה המפקח מצא שלא להיעתר לבקשת המערער ליתן לו רישיון, לפי ״המסלול הראשון״. כך המפקח הפנה לשתי עילות מרכזיות, בגינן החליט שלא להעניק למערער את הרישיון: נפל דופי ביושרו וביושרתו של המערער משהסתיר את מעורבותו של אחיו בעסק; נפל דופי ביושר וביושרה של האח המעורב בעסק ומהווה בעל השפעה בו, והכל לאור מידע מודיעני משטרתי. סעיף 15(א)(3) קובע כי על מנת שהמפקח יהיה רשאי להעניק למבקש רישיון את הרישיון המבוקש, עליו למצוא כי המבקש וכל “בעל השפעה” בעסק עומד בדרישות היושר והיושרה, כפי שבאו לביטוי ב”חוזר יושר ויושרה” של רשות שוק ההון. משאין ספק כי חוק הפיקוח הסמיך את המפקח לקבוע את הסטנדרטים ל״יושר ויושרה״, תוך מתן שיקול דעת רחב; משהמפקח קבע סטנדרטים אלה, תוך שקבע כי ניתן לשקול מידע מודיעני משטרתי בעת קבלת החלטה בעניין יושר ויושרה; ומשהמידע המודיעיני מבסס את הקביעה, אין כל עילה להתערבות בפסק הדין קמא. 

המערער לא הוכיח שנפל פגם כלשהו בהחלטת המפקח, ובוודאי שלא פגם המצדיק את ביטולה; ודוק, בהחלטתו לדחות את בקשת המערער לקבלת רישיון נתן המפקח דעתו על ההחלטה בעניין א. מ. עומר, ואבחן את עניינו מההחלטה שניתנה שם, בה התערב בימ”ש בשיקול דעת המפקח, משום שהיה מדובר במידע חסוי המעיד על ביצוע עבירות שאינן נמצאות ברף החומרה הגבוה. המפקח קבע כי בענייננו מדובר במידע חסוי המעיד על ביצוע עבירות הלבנת הון שנמצאות ברף החומרה הגבוה בכל הנוגע לפעילות של מי שמבקש לעסוק במתן שירותים פיננסיים. אבחנה זו של המפקח מקובלת. 

לא נפל פגם בכך שהשימוע שנערך בעניינו של המערער נערך בכתב ולא בעל פה; בנוסף, חוק הפיקוח קובע חובה ליתן למבקש רישיון זכות לטעון טענותיו רק בגדר סעיף 15(ב). משבקשת המערער נדחתה לפי העילה בסעיף 15(א)(3) לחוק, הרי שטענותיו כנגד העובדה שניתנה לו זכות שימוע בכתב ולא בעל פה, אינן מצדיקות את ביטול ההחלטה; טענת המערער לפיה יש להתייחס אליו כבעל רישיון קיים שרישיונו בוטל, ולא כמבקש רישיון חדש, נדחתה. משמדובר ברגולציה חדשה, הטענה כי המערער הוא בגדר מי שכבר יש לו רישיון, אינה מתיישבת עם הדין או עם השכל הישר; מנוגדת ללשון החוק המפורשת; לתכליתו; לרצון המחוקק; ולהיגיון הפנימי של ההסדרה החדשה בתחום נותני שירות המטבע, אשר באה לביטוי בחוק הפיקוח.

ליאב מלמד הוא עורך דין ,המתמחה בין היתר בהיבטי מס, רישיונות פיננסים וחברות. 

–  אין באמור לעיל כדי למצות את מגוון הסוגיות העולות בכל מקרה ומקרה, ואנו ממליצים לא להסתפק באמור, ובכל מקרה להסתייע בייעוץ משפטי –

לחץ כאן לייעוץ ראשוני חינם